קצת עליי

שמי עדי ואני סטודנטית לתואר שני במקצוע מדעי הרפואה. את התואר הראשון שלי סיימתי בהצטיינות בביוטכנולוגיה ימית במרכז האקדמי רופין בשלוחת מכמורת. הסיפור שאני הולכת לספר הוא לא שלי אלה של אמא שלי. איך השוקולד ובייחוד מפעל השוקולד של עלית היה חלק בלתי נפרד  מהילדות שלה ואיך מכל זה נוצרו הסדנאות של עדי סדנאות שוקולד וסלסה.

הסיפור של אמא

הסיפור של אמא מתחיל אי שם באפריל 1967, אמא נולדה למשפחה של זוג עולים מעיראק (סבא וסבתא שלי). אמא שלי לא הייתה הילדה הראשונה אלה ילדת הסנדוויץ' של המשפחה. עם השנים ברמת גן היה נהוג שהילדים מאוד עצמאיים: הולכים ברגל לבית הספר, משחקים עם חברים אחר הצהריים בחוץ ועוד. מאמא הבנתי שכל בוקר שבו הייתה יוצאת למרפסת האף שלה היה מתמלא בריח אדיר וטעים של שוקולד.  אותו ריח היה מלווה אותה בדרכה לבית הספר, לחברים ולתנועת הצופים אחר הצהריים.

כשהייתי ילדה מפעל השוקולד של עלית ברמת גן היה עוד פתוח, עוד יכולתי להריח את הריח הנפלא של השוקולד. אך בשלב כלשהו הפסיק, בצורה פתאומית ריח השוקולד הממכר וכששאלתי את אמא שלי היא אמרה: "זהו עדי המקום הזה הוא רק בניין משרדים עכשיו". אין צורך להגיד שהתבאסתי נכון?

קצת על מפעל השוקולד

מפעל השוקולד של עלית עבר הרבה בחייו, הרבה ידיים החזיקו אותו. החלק המפורסם ביותר של מפעל זה, אבן הפינה, נבנה ע"י המהנדס פונרוב. עד 2006 שומש המקום לייצור של השוקולדים של עלית ומאז הפכו את המקום למשרדים שלהם עד שהמבנה נמכר לידי קבוצת יזמים מארצות הברית שהפכו אותו לבניין משרדים.

איך זה גרם לי לחזור לשוקולד

הגעגועים לריח השוקולד הממכר לא הפסיקו עם השנים. לדוגמא כל פעם שהייתי הולכת להביא משהו לבית מהמכולת, הייתי מפנקת את עצמי בחטיף שוקולד קטן. עם הזמן הבנתי שאני לא יכולה ככה לשחזר את ריחות השוקולד הנעימים וממכרים של השוקולד ולכן החלטתי להקים סדנאות שוקולד. כל מיני נושאים של סדנאות: לילדים, לנוער וגם למסיבות רווקות.